החלטה בתיק בש"פ 11068/05

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט זלוצ'ובר) בב"ש 21746/05, מיום 29.11.05, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.        (1) ביום 8.11.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר- שבע המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב וללא ביטוח רכב מנועי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. 

           (2) בכתב האישום נטען כי הנאשם נסע ברכב (שלוחית הרישוי בו מזויפת), בו היו קרטונים ובהם סיגריות שהוברחו ממצרים. בין סדום לצומת ערד סימנו שוטרים לעורר לעצור את הרכב, אולם האחרון לא שעה לשוטרים והמשיך בנסיעה פראית, תוך שהוא דורס כמעט את אחת מהם. השוטרים החלו לרדוף אחר העורר בניידת המשטרה, אולם העורר לא עצר והמשיך לנסוע  במהירות  (150 קמ"ש) ובפראות, תוך עקיפות רבות על פס לבן, בעוד רכבים שונים שנסעו מולו נאלצים לסטות לשולי הכביש על מנת לא להתנגש ברכב. כנטען, סיכן העורר את חייהם של הולכי רגל רבים בנסעו בפראות אף בשטח בנוי.

           (3) סמוך לצומת תל ערד הקימה המשטרה מחסום כדי לעצור את העורר, אולם הוא הבחין  במחסום וסטה בפתאומיות לשטח הסמוך לכביש והמשיך לנסוע  במקביל לו. בשלב כלשהו "נתקע" הרכב והעורר החל לברוח רגלית. שני שוטרים החלו דולקים אחריו . העורר הרים - על פי הטענה - אבן גדולה ורץ אל עבר אחד השוטרים כשידו מונפת אל על. השוטר ירה יריית אזהרה, ולאחר מכן הגיעו שוטרים נוספים והשתלטו על העורר. נטען כי העורר איים לפגוע באחד השוטרים לאחר שנעצר.

           ביום 29.11.05, לאחר שהוכן תסקיר מעצר שהמליץ על חלופה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על כך הוגש הערר, בו מבקש העורר כי ישוחרר לחלופת מעצר.

ג.        (1) נטען, כי הגם שהעורר שהודה באירועים המתוארים בכתב האישום, כפר בכוונה לפגוע בשוטרים ובהנפת אבן אל עבר אחד מהם. לטענת העורר, אין להסיק את מסוכנותו אך מן העבירות המיוחסות לו, שכן הוא חש מצוקה עקב המרדף בידעו כי הוא עלול להיתפס כשהסיגריות המוברחות שברכב עמו.

           עוד נטען כי בית המשפט קמא נתן משקל רב לחומרת העבירות נשוא כתב האישום, בעוד שאין מטרת המעצר ענישה.

           נטען עוד כי רוב המרדף התנהל בשטח פתוח ולא בעיר, וכי שגה בית המשפט בכך שלא נתן אמון בעורר כי יקיים את תנאי השחרור, שכן לעורר עבר פלילי ובו שתי הרשעות בלבד משנת 1999, עת היה קטין. אציין כאן כי הוברר מפי התביעה, שלעורר הרשעה נוספת, עליה נדון בפברואר 2004 לששה חודשי עבודות שירות, ועניינה אי עצירה בשעה ששוטרים סימנו לו לעצור, מעבר באור אדום, נהיגה ללא ביטוח, נסיעה מהירה ומסוכנת חרף כריזה, נסיון לדרוס שוטר, בריחה ועוד. לכך נשוב בהמשך. לעורר גם הרשעה מ-2001 בחבלה, שכללה מאסר בעבודות שירות, וכן עבירה של פירוק חלקים מרכב. בנוסף נטען בערר, כי תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרור העורר לחלופה, וכי המשך מעצרו של העורר עלול לחשפו לנורמות התנהגות עברייניות.

           (2) תסקיר המעצר שהוגש על-ידי שירות המבחן לבית המשפט המחוזי זיהה חלופה של קצין צה"ל בדימוס, שבזכותה הומלץ על שחרור.

           (3) בדיון הטעים בא כוחו של העורר, שטען ביסודיות כל שניתן לטעון כי גם אם ישנן ראיות לכאורה, יש לראות את המעשים כנובעים מ"טראומת ההילכדות", מחרדת העורר מכך שיילכד; לשיטתו, מוגזם התיאור שבכתב האישום, ומכל מקום מעצר אינו מקדמה על חשבון העונש. עוד הוסיף בא כוח העורר, בפן האנושי, כי טיפולי פוריות שעוברים העורר ורעייתו, הנשואים תקופה ארוכה ללא צאצאים,  עלולים להיקטע. בא כוח העורר ליווה טיעונו בפסיקה סדורה במקרים דומים - לשיטתו - שבהן ניתנה חלופת מעצר, וכן אסופה של פסקי דין הבאים לאבחן את הפסיקה שאליה נדרש בית המשפט המחוזי.

           (4) באת כוח המדינה טענה כי כתב האישום מצביע על מסוכנות, שכמותה רבה בכבישי הדרום בחינת "מכת איזור"; לשיטתה אף תסקיר שירות המבחן מצביע על מסוכנות, נוכח סיכון הולכי רגל על-ידי העורר. העבירות הדומות בעבר מונעות מתן אמון. אף היא תמכה יתדותיה בפסיקה. עוד חלקה על טענת העורר כי העבירות בוצעו ברובן בשטח פתוח. 

ד.        (1) בבואי להכריע, אציין כי אכן מצויה פסיקה בכיוונים שונים, הבוחנת כל מקרה לגופו. לדידי קו מנחה חשוב הוא עבר נקי, שאינו מתקיים במקרה דנא. עבר נקי עשוי להצביע על נורמטיביות לאורך שנים ועל יכולת שליטה עצמית, וכמובן כשהדברים אינם כך - יש קושי. אודה כי היטה את הכף לחובת העורר דפוס ההתנהגות הנגלה מן העבירה עליה הורשע ב-2004 ומן העבירה המיוחסת לו כיום - בשני המקרים זלזול בוטה בחוק ובאוכפיו השוטרים וגם בחיי אדם, תוך הפקרות על הכביש. גם אם בתיק ההוא לא הורשע העורר בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הדפוס דומה; הוא משדר מסוכנות כלפי הזולת, שיאה לה בנסיבות מעצר עד תום ההליכים.

           (2) נקודה חריגה שנתתי דעתי לה היא טיפול רפואי של פוריות שהעורר מצוי בעיצומו יחד עם רעייתו. לעניין זה, עם כל הקושי שבדבר, אבקש כי שלטונות המעצר, בתחום האג"מי והרפואי, יתנו דעתם לאפשרות כי העורר ימשיך בטיפול זה גם במעצרו. מטעמים אנושיים מובנים, אבקש כי ייעשה מאמץ של ממש בכיוון זה.

           (3) כאמור אין בידי להעתר לערר.

           ניתנה היום, ז' בכסלו תשס"ו (8.12.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: